על ראש הברוש שבחצר
שמחה והמולה,
שם כל הציפורים בעיר
הקימו מקהלה.
העפרונית הסולנית
ניקתה את הגרון,
שילבה כנף, זקפה מקור
וגם פצחה ברון.
ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח איזו מקהלה.
פתאום הפסיק את השירה
פשוש אחד זעיר,
אם אין מילים ואין תווים
הוא לא מוכן לשיר.
"אנחנו לא רוצים מילים",
רגזו הבולבולים,
"אנחנו, גם ללא מילים,
נורא מתבלבלים"
ציף ציף, שריק שרק…
הסנוניות כתבו תווים
על חוט ועל גדרות,
תוכי אחד לימד אותן
מילים נהדרות.
אלפי דרורים ועפרונים
פרצו מיד בשיר,
ומקולות הבולבולים
התבלבלה העיר.
ציף ציף, שריק שרק…
"אוי די כבר, די לכם לשיר",
צעק פתאום הברוש,
"לכו לישון, כבר מאוחר
כואב לי כבר הראש"
האופרטה היפה
לא באה עד סופה –
מחר יצפצפו קונצרט
על עץ הצפצפה.
מילים: לאה נאור
לחן: נורית הירש
ואני מוסיף:
וחתול אחד קטן
ישב על החלון
הביט בברוש, זקף אוזניו,
שמע את הפזמון
"בואו לשחק איתי
התקרבו נא בולבולים
אני עוד רגע מתחרפן
ראשי מלא בצלצולים"
מיאו מיאו, מיאו מיאו
אמ אמ אמ אמ אמ אמ
לה לה לה לה לה לה לה זה טעים נורא
וכל מי ששמע אמר,
אח איזו מקהלה.
רבותי, האביב כבר כאן וראשי סחרחר מציוצים…
שלכם,
שאסי
מיומנו של חתול 
שאסי לעניות דעתי אתה במניה קלה.
אגב אצלנו עדיין נותרו שאריות שלג
לא יודע איך הבנת שאביב עכשיו בכלל
מה שכן אהבתי את השיר
אתה מוכרח לעשות משהו עם הכישרון הזה שלך