סקודה יקרה שלי,
שנתיים שמעתי אותם, בהזדמנויות שונות, מקללים אותך על המזגן שהתקלקל ועל אלפי השקלים שנשארו במוסך. שמעתי אותם מדברים על הגרירות ועל השלוליות בתא הנוסעים. שמעתי אותם מחליטים למכור אותך, להשליך אותך, ונשמתי לרווחה בכל פעם שהם התחרטו.
רציתי שתישארי איתי. הערכתי אותך מאוד כי שמעתי איך כנגד כל הסיכויים נסעת לחיפה, ואיך המזגן המת שלך פתאום קם לחיים למשך קיץ אחד שלם וקרס שוב. שמעתי אותם אומרים שישאירו אותך עוד קצת כי יהיה קשה בלעדיך. ובעיקר נהניתי לשמוע שוב ושוב על היום בו נולדתי (מחדש) מתחת למכסה המנוע שלך.
הקשר בינך לביני הוא קשר פנימי וחם (אחרי הכל זה קרה בחודש יולי) אני חייב לך כל ארוחת גורמה שאכלתי מאז.
את הבאת אותי עד הלום ועכשיו את של מישהו אחר… עושה את צעדיך האחרונים עם ראש מנוע הרוס ומערכת מים חלודה.
היי שלום, סקודה יקרה, נעמת לי מאוד.
שלך שאסי.
מיומנו של חתול 