קראתי היום בווי נט מאמר מרתק שמדגים לכל מי שעדיין לא ידע על כך את אומץ ליבם של החתולים ואת טיפשותם ואטימות ליבם של בני האדם:
יום נעים,
שלכם,
שאסי
קראתי היום בווי נט מאמר מרתק שמדגים לכל מי שעדיין לא ידע על כך את אומץ ליבם של החתולים ואת טיפשותם ואטימות ליבם של בני האדם:
יום נעים,
שלכם,
שאסי
מאמר חמוד…
לפי חברתי (הפיזיקאית) החתול של שרדינגר היה שותף למחקר שלו ורעיון הניסוי היה נסיון להיפטר ממנו כך שכל הקרידט ילך למדען עצמו ללא שותפים לתהילה.
בכל מקרה מאז כל פיזיקאי שמחזיק בחתול קורא לו שרדינגר…
וכנראה שכך יהיה הדבר אצלינו…
אלא אם כן אני אקרא לו בשם מעולם התוכן שלי (MOSS זה שם טוב לחתול?)
אולי שניים: אחד MOSS ואחד שרדינגר…
אני פחות בעניין של ניסויים בפיזיקה, אני יותר בעד ניסויים פסיכולוגיים על יכולת העמידות של בני אדם:
למשל, תוך כמה זמן בן אדם ממוצע מגיע לייאוש אם נושכים לו את האצבעות באמצע הלילה?
מה מעיר אנשים טוב יותר שעון מעורר או חפצים שנופלים מהשידה?
מדוע אנשים מעדיפים לישון ולא לשחק איתי?
מה מעיר יותר טוב אנשים שעון מעורר או חפצים שנופלים מהשידה?
תוך כמה זמן הם מתייאשים אם אתה נושך את האצבעות שלהם?
אחלה ניסויים 🙂
יש עוד כמה ניסויים מעניינים,
כוללים משחק "פינבול" (בעיקר בקיץ שחם והגישה לכדורי הפינבול לרוב יותר קלה).
אני חושב שזה ה"מעורר הרישמי" של הקיץ.
מצד שני אם משחקים יותר מדי מגיע המשחק החדש "התחמק מהכרית המעופפת"