עוד יום שגרתי. מסתובב לי ברחבי הבית, ומחפש לאן נעלמו כל הצעצועים שלי. הנה מצאתי אחד מתחת לספה. אני כמעט מצליח להגיע אליו כשפתאום אני שומע:
"שאסי"
"ש-אסי"
משהו נשמע לי חשוד…
"ש-אסי, בוא הנה חמוד"
החשדות שלי כנראה מבוססים.
רגע, מה הוא מחזיק שם ביד? ממתק!!! יש אני אוהב ממתקים, איזה כיף!
מה פתאום יש לו ממתק ביד? מה הוא רוצה ממני? זאת מלכודת!!!
איזו מלכודת טעימה, מה אני אעשה?
אני יודע, אני אסכים לאכול רק אם הוא יזרוק את הממתק על הרצפה. בשום פנים ואופן לא אסכים לאכול מהיד שלו! (היא בטח גם ממש מלוכלכת היד שלו, הוא בחיים לא מלקק אותה!)
טוב, להתקרב לאט ובחשדנות, לא פראייר, לא אוכל מהיד של אף אחד….יופי הוא זרק! מממממממממממ…טעים וקראנצ'י………….כל-כך ערב לחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
מה זה? יש משהו ממש כבד מעליי, אני לא יכול לזוז. אני לא מאמין , זה הוא! איך נפלתי לזה שוב???
מה זה? מה יש לו ביד? מה זה הריח הזה? אוי לא זאת אמפולה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
למה הריח הזה למה? לא יכלו להשקיע בי איזה איסי מיאו-קי?
אוף, לא הצלחתי להתחמק. לפחות השארתי עליו סימן יפה וארוך, שיפחד בפעם הבאה שהוא חושב לטפטף עליי כל מיני אמפולות מסריחות!
ולעצמי אני רושם: די עם הממתקים!!! (אולי רק אם הם זורקים אותם ממש, אבל ממש רחוק).
שלכם,
שאסי.
😆
מרתה כאן לידי תוהה איך שאסי העתיק את הרשומה שלה מהיומן האישי 😛
אני המום גם לי זה קרה הרבה בעיקר בתקופה שסיממו אותי הבטטות ברגיעון!
תאמין לי ה"ממתקים" האלה שמחלקים לנו זה כמעט תמיד עם אג'נדה מרושעת וכמעט תמיד אנחנו נופלים בפח זה כי אנחנו עם כל החשדנות החתולית שלנו בכל זאת רוצים לתת אמון אנחנו טובי לב כאלה תראה אפילו מרתה של המגיב הראשון נפלה בפח כנראה מדובר בתופעה רחבת היקף.
אני אומר לך ישר כוח על הסימן היפה והארוך צריך לדבר איתם בשפה שלהם הלא היא שפת הכוח יא שאסקי!
Xslf, תמסרי למרתה איחולי ברוכה הבאה לבלוג שלי, אני מבטיח לא להציץ לה יותר ביומן.
🙂
גם הכלבות שלי מרגישות ככה