הם נסעו בסוף השבוע והשאירו אותי בודד וערירי. אף אחד לא דאג לי חוץ מג'ינג'י אחד שבא לפה בשבת ונתן לי קצת אוכל, ואני, בהזדמנות הראשונה שהיתה לי טעמתי את היד שלו.
ישבתי משועמם וחשבתי לעצמי: אני לא פרייאר, למה שהם יסעו ואני אשאר פה מאחורי סורג ובריח, בלי נפש חיה מסביבי.
אז החלטתי להתקשר ולהזמין אליי את החברה', אממממ… זהו שאין לי חברה', רק חבר אחד וגם הוא בקנדה.
אז החלטתי לנצל את השקט (אתם לא מאמינים כמה רעש שני אלה עושים) כדי לכתוב פוסט חדש, אבל המאניוקים כיבו את כל המחשבים. בלי עין הרע יש פה שלושה, למה לא להשאיר לי אחד דולק???
אז אחרי שאכלתי, חירבנתי, ישנתי, ליקקתי את עצמי, עוד קצת חירבנתי, ליקקתי את הטוסיק, אכלתי, שתיתי קצת וליקקתי את עצמי, החלטתי שדי, אם הם יכולים צאת מהבית ולראות קצת נוף גם אני יכול לראות קצת נוף.
הנה תמונות של קצת ממה שראיתי:
נו טוב, אני מודה, לא יכולתי לצאת, אפילו פתח אחד הם לא השאירו. התמונות האלה לקוחות מהמצלמה שלהם. נכון שזה ממש דוחה מצידם לא לקחת אותי לראות את זה באמת??
שלכם,
שאסי.
מיומנו של חתול 
מה גם לך יש רק חבר אחד שנמצא מעבר לאוקיינוס? איזה צירוף מקרים!
הפרחים ממש יפים, לא ידעתי שעדודה צלמת כזאת מוכשרת או שאולי זה הפרטנר המסתורי והנחבא אל הכלים.
האמת שאף פעם לא יצא לי במציאות לראות פרחים אמיתיים בטבע. ראיתי רק קטופים או כאלה מעאפנים מפלסטיק. נורא בא לי לשים ת'אף בתוך צוף של פרח לרחרח אותו ואחרי זה לכרסם את עלי הכותרת.
ומי זה הג'ינג'י שבא לבקר אותך? זה היה חתול או בנאדם?
מה אתה נפגש עם ג'ינג'ים אחרים יא שאסקי?
אני מרגיש מרומה עכשיו וגלמוד נורא!